העליון: ניתן לנהל את עסק שלו גם במסגרת הליך פש"ר

בית המשפט העליון הכריע בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ע' מאור) בפש"ר 37933-02-18 מיום 5.10.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש (להלן: החייב) לאפשר לו להמשיך לנהל את עסקו (להלן: ההחלטה).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

ביום 18.2.2018 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס לנכסיו, ובחלוף כשלושה חודשים ניתן צו כינוס כאמור. ביום 4.10.2018 הגיש המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד) המלצה, לבקשת החייב, לאפשר לו לנהל תיק 'עוסק מורשה' ברשויות המס, כדי שיוכל להמשיך ולנהל את עסקו. המנהל המיוחד ציין כי החייב החל לפעול בעסק האמור עוד בטרם להגשת הבקשה "וכי יש להצר על התנהגות זו", אך חרף זאת המליץ על קבלת הבקשה משום ששוכנע שהפעלת העסק חיונית להעשרת קופת הכינוס, ותסייע לשיקומו הכלכלי של החייב.

ביום 5.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת החייב, מכיוון שהחל לפעול כעוסק בלא אישור לשם כך מבית המשפט. בית המשפט המחוזי הוסיף כי התנהלות זו של החייב מצביעה על כך שהוא "טרם הפנים את היותו בהליך" כינוס נכסים, ובשל כך יש לבחון את התנהלותו במשך 6 חודשים, לאחריהם תיבחן הבקשה מחדש. עוד באותו יום הגיש החייב בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וביום 7.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה משום שהטענות בה ערעוריות במהותן, ומשום שלא הוצבע על שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה.

מכאן הבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון, בגדרה שב החייב ומבקש לאפשר לו להמשיך ולנהל את עסקו. לטענתו, ההחלטה אינה מנומקת כראוי, ואינה כוללת הסבר לפשרה של תקופת ההמתנה בת ששת החודשים שהושתה עליו בטרם תידון בקשתו בשנית. לגופם של דברים, טוען החייב כי הוא עובד כ'עוסק מורשה' במשך למעלה מ-22 שנים והוא נעדר כל השכלה פורמלית ולפיכך, יכולת השתכרותו במסגרת העסק גבוהה משמעותית מיכולת השתכרותו כשכיר. החייב מציין בהקשר זה, כי הוא הציע מיוזמתו להגדיל את התשלום החודשי שלו לקופת פשיטת הרגל, וכי הפעלת העסק תאפשר לו להגדיל בעתיד את התשלומים החודשיים לקופת פשיטת הרגל באופן משמעותי. החייב מוסיף כי אין יסוד לקביעות בית המשפט ביחס ל'היעדר ההפנמה' מצדו להיותו חלק מהליך פשיטת הרגל, שכן הוא משתף פעולה עם ההליך באופן מלא, משלם את מלוא התשלום החודשי שהושת עליו ומגיש את דוחותיו הכספיים בעתם.

ביום 25.11.2018 ביקש העליון את תגובת המשיבים לבקשה. בתגובתו ציין המנהל המיוחד, כי הוא סבור שהחייב פעל שלא כדין ולכן המסר שהעביר לו בית המשפט המחוזי בהחלטתו היה נכון וצודק. יחד עם זאת, משחלפו חודשיים מעת מתן ההחלטה ניתן להניח שהמסר הופנם על-ידי החייב ולפיכך יש לשקול את קיצור פרק הזמן לבחינה מחודשת של הבקשה. המנהל המיוחד ציין גם, כי הפעלת העסק צפויה להשיא רווחים לקופת הכינוס, וכי הוא נקט בצעדים כדי לצמצם את הסיכון שעשוי להיווצר כלפי צדדים שלישיים כתוצאה מהפעילות העסקית האמורה. לאור האמור, השאיר המנהל המיוחד את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. ב"כ המשיב 2 (להלן: ב"כ הכנ"ר) בתגובתה, הדגישה כי בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על האפשרות של החייב לפתוח תיק 'עוסק מורשה', אלא קבע כי הבקשה בנושא תיבחן בעוד ששה חודשים, בהתאם להתנהגותו של החייב בפרק הזמן הזה. לשיטת ב"כ הכנ"ר, בנסיבות אלה החלטת בית המשפט המחוזי סבירה, ואין הצדקה להתערב בה.

לאחר שבית המשפט העליון שקל את טענות הצדדים מזה ומזה, בבקשה ובתגובות, הוחלט לעשות שימוש בסמכות שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. החלטתי להעתר לערעור.

סעיף 42א(ג) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: פקודת הפש"ר) קובע כי "חייב שהוכרז פושט רגל לא ייסד תאגיד ולא יהיה בעל ענין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, אלא אם כן אישרו זאת מראש בית המשפט או המנהל המיוחד". סעיף 18ב לפקודת הפש"ר מסמיך את בית המשפט המחוזי להחיל את המגבלות האמורות בסעיף 42א על חייב שטרם הוכרז פושט רגל "לאחר שנתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בפניו". בענייננו, החייב יזם את הליך כינוס הנכסים ונתן את הסכמתו להחלת סעיף 42א עליו. הסכמה זו קיבלה תוקף בצו הכינוס שהוצא על-ידי בית המשפט המחוזי, וברי כי החייב פעל שלא כדין בכך שהפעיל את עסקו לאחר מתן צו הכינוס.

כעקרון, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין לאפשר לחייב שהפעיל את עסקו תוך הפרה של הוראות צו הכינוס, 'להכשיר' את ההפרה בדיעבד באמצעות בקשה לבית המשפט. יחד עם זאת, נראה כי זולת החריגה האמורה התנהלותו של החייב במסגרת ההליך תקינה, וכי הפעלת העסק עשויה להצמיח תועלת ממשית לקופת הכינוס ולחייב. בנסיבות אלה, דומני, כי ניתן לקצר את משך התקופה לבחינה מחדש של הבקשה להפעלת העסק, ולהעמידה על שלושה חודשים.

הערעור התקבל אפוא במובן זה שהחייב יוכל להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לניהול תיק 'עוסק מורשה' ביום 6.1.2018; בית המשפט המחוזי ידרש לפרטי ההסדר המוצע ולטענות הצדדים, ידון ויחליט כחוכמתו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נדחתה עתירה מסוג "הבאס קורפוס" (habeas corpus)

 בג"צ חייב את העותר במסגרת עתירה מסוג "הבאס קורפוס" (habeas corpus) במסגרתה ביקש העותר כי בג"צ יורה למשיבה (משטרת ישראל) להביא לפניו את בתו הקטינה (להלן: הבת) אשר הוצאה ממשמורתו לפני מספר שנים

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

הבת מוחזקת בעת הנוכחית במעון סגור – "מסילה" (להלן: המעון) – מכוח צו שיפוטי. הצו "הבאס קורפוס" מבוקש כדי לבדוק האם הבת נתונה להתעללות פיזית או נפשית מצד גורמים שונים במעון.

ביום 7.3.2022 הגיש העותר "בקשה בהולה למתן החלטה" במסגרתה טען כי בתו נלקחה על ידי נציגי המשיבה – זאת, לצורך חקירתה ביחס לתלונות שהוגשו נגדה על ידי מדריכי המעון. עוד טען העותר כי בתו סוממה על ידי מדריכים אלו עובר לחקירתה, דבר שנעשה כדי למנוע ממנה למסור את עדותה וכן כי הוא "נזרק מהתחנה (תחנת המשטרה – א.ש.) מבלי שיוכל לדבר עם הקטינה ולוודא את מצבה".

מהתגובה המקדמית שהגישה המשיבה ביום 8.3.2022 עולה כי ההאשמות שהעלה העותר בבקשתו זו הינן רחוקות מן האמת, בלשון המעטה:

                      א.      כך נמסר כי הבת הובאה לתחנה לצורך בירור הטענות שהועלו מצד העותר בעתירתו כאן – קרי, הטענות בדבר תקיפה והתעללות מצד גורמי המעון בבתו.

 

                      ב.      כך גם נדחו טענות העותר בדבר היות הבת תחת השפעת סמים בעת הבירור. לטענת גורמי המשיבה "חקירתה [...] התפרשה על פני מספר עמודים, שכעולה מהם היא השיבה באופן ענייני לשאלות שנשאלה".

                      ג.      עוד נמסר כי לאחר בירור נמצא כי אין מקום לאפשר את נוכחות העותר בחקירתה של הבת ועל כן הלה עזב את תחנת המשטרה מרצונו.

                      ד.      לבסוף הדגישה המשיבה כי הבת "הובאה לגביית עדות במשטרה בהמשך לטענות מצד העותר בנוגע למתרחש לטענתו כלפי הקטינה במעון, שחלק משמעותי מהן הועלה בפני המשטרה לראשונה במסגרת העתירה".

לאור האמור בתגובת המשיבה מיום 8.3.2022, נראה כי העתירה מיצתה את עצמה; ומשכך הוא, דינה להימחק.

למעלה מן הצורך, ציין בג"צ, כי דין העתירה להידחות על הסף גם מנימוקים נוספים.

הבת שוהה במעון הסגור בהתאם לצו שיפוטי – זאת, לאחר שהעניין הובא לפתחו של בית משפט זה אך לאחרונה במסגרתה של ההחלטה ברע"א 8294/21 (ההחלטה מיום 20.12.2021), שם נקבע כי יש להשיב על כנו את צו ההוצאה ממשמורת עד ליום 6.3.2022. זאת ועוד: בימים אלה תלויה ועומדת בפני בית המשפט לנוער בירושלים (תנ"ז 7316-03-22) בקשה להארכת הצו בעניינה של הבת עד הגיעה לגיל 18. במסגרת זו הוגשה עמדה מטעם האפוטרופסית לדין של הבת, בה נמסר כי הבת הסכימה להארכת צו ההוצאה ממשמורת תוך השמתה במעון "מסילה" עד הגיעה לגיל 18.

ברי הוא, אם כן, כי עתירה זו אינה יכולה לזכות את העותר בסעד של "הבאס קורפוס", שכן החזקתה של הבת במעון נעשתה בהתאם ומכוח הדין – וזאת, כפי שעולה מתגובת המשיבה, לטובתה  של הבת, בהתאם לרצונה, ובמטרה להרחיקה מן העותר.

ממילא, ככל שהעתירה דכאן ביקשה לפתוח מחדש את הנושא ולערער על השמתה של הבת במעון מלכתחילה, או לבחון את טובתה הכללית, הרי שההליך הנוכחי איננו המסגרת הדיונית המתאימה לכך. כפי שהובהר לעותר במסגרת עתירתו הקודמת:

"[...] אין מקום "לעקוף" את ערכאת הערעור המתאימה בדרך של עתירה המתחזה להיות עתירת 'הביאס קורפוס'" (ראו: בג"ץ 6681/20 פלוני נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור צפון ירושלים רמת אשכול (30.9.2020)).

כאמור, ההליך המתאים לבחינת טענות העותר מתנהל בימים אלו – בהתאם לדין – לפני בית המשפט לנוער במסגרת תנ"ז 7316-03-22. העותר הוא צד להליך דשם, ועל כן אין שום מניעה לכך שהוא יעלה את מלוא טענותיו במסגרתו.

בשולי הדברים, אם כי לא בשולי חשיבותם, יודגש כי דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר. סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה הסמיך את שופטי בג"צ להעניק לעותר הבא בשעריו, במקרים המתאימים, סעד מן הצדק. אף על פי כן, סעד זה לא יוענק לעותר אשר פעל בחוסר ניקיון כפיים במסגרת עתירתו (ראו: בג"ץ 400/87 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(2) 729, 741 (1987)). בענייננו, שזר העותר בעתירתו ובבקשה שהגיש שלל טענות מעוותות ולא מדויקות, בלשון המעטה. מובן כי אף מטעמים אלו מן הדין לדחות את עתירתו תוך חיובו בהוצאות.

העתירה נדחית אפוא בזאת. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 3,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.